גזר דין בתיק ת"פ 34000-11-12

מבוא

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן (סומן באות א) בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 333 +335 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- החוק), כחלק מהסדר טיעון שאינו כולל הסכמה לעניין העונש.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן לאחר שנשמעה פרשת התביעה ובטרם נשמעה פרשת ההגנה.  

[בכתב האישום נרשם כי הנאשם יליד 1978, בכל המסמכים האחרים נרשם כי  הנאשם יליד 15.10.1987 ואני מניח כי מדובר בטעות סופר בכותרת כתב האישום המתוקן והנאשם  יליד 1987, כפי שהובהר בפתח הדיון בשימוע].

עובדות כתב האישום המתוקן

על פי עובדות כתב האישום שתוקן במסגרת הסדר הטיעון, בין הנאשם לבין יצחק ניסים (להלן: המתלונן) היכרות בת מספר שנים, במסגרתה ידע הנאשם כי לפני מספר שנים, נפצע המתלונן בתאונה וסבל מחבלת ראש. במועד הרלוונטי לכתב האישום סבל המתלונן משבר באחת מאצבעות רגלו והנאשם ידע גם זאת.

בתאריך 5.11.2012 בשעות הערב, נהג הנאשם ברכב בשכונת טרומפלדור בנהריה ופגש במתלונן וביחזקאל עבאדה (להלן:חזי), בין הנאשם והמתלונן התפתח דין ודברים ובשלב מסוים יצא הנאשם מהרכב והחל לדחוף את המתלונן. המתלונן דחף את הנאשם חזרה בניסיון להגן על עצמו והנאשם חזר לרכבו ונסע מהמקום תוך שהוא מאיים על המתלונן באמרו כי יחזור.

כעבור כשעה לערך, צעדו המתלונן וחזי סמוך לבית ספר טרומפלדור. הנאשם הגיע למקום, עצר את הרכב סמוך למתלונן, יצא מהרכב כשהוא אוחז באלה מעץ והחל להכות את המתלונן באמצעות האלה בחוזקה לכיוון ראשו של המתלונן. המתלונן ניסה להגן על ראשו באמצעות ידיו והנאשם המשיך לחבוט בו בעוצמה פעם אחר פעם. משנפלה האלה מידו של הנאשם, במהלך תקיפתו את המתלונן, המשיך הנאשם להכות את המתלונן באמצעות ידיו. המתלונן ניסה להגן על עצמו ובשלב מסוים, נפלו הנאשם והמתלונן לקרקע. הנאשם המשיך לחבוט במתלונן בעוד שניהם שוכבים על הקרקע וברגע שהצליח הנאשם לקום ולתפוס את האלה מחדש, חזר לחבוט במתלונן באמצעות האלה בעוד המתלונן שרוע על הקרקע.  בעת שהמתלונן היה מעורפל הכרה כתוצאה מהמכות, חדל הנאשם להכותו.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נשבר מרפקו השמאלי של המתלונן והוא נאלץ לעבור ניתוח שחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר. כמו כן נגרמו לו המטומות בחלקי גופו השונים.

ראיות לעונש

1.     לנאשם 2 הרשעות קודמות (ט/1), הראשונה בבית משפט שלום בחיפה עת היה כבן 21 שנה, על פיה הוא נדון לביצוע 160 שעות במסגרת של"צ בגין עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, חבלה במזיד ברכב וגניבה מרכב. ביום 13.9.2012 (כחודשיים לפני מועד ביצוע העבירה) הורשע הנאשם בעבירה של החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, ונדון למאסר בפועל לתקופה של  6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.  בחלוף כחודש, מתחילת ביצוע העבודות נעצר הנאשם בגין התיק שבפניי והוא ממתין להכרעת הממונה באשר להפסקה מינהלית של אותן עבודות.

2.     מטעם הנאשם העידו 2 עדים לענין העונש: אימו- הגב' ליליאן כהן ואחיו יוסי כהן. אימו של הנאשם תיארה את המצב המשפחתי, אביו עזב את הבית, לנאשם 5 אחים ואחיות, הנאשם מגיל צעיר יצא לעבוד כדי לפרנס את המשפחה, התגייס, למד מקצוע והתחיל לעבוד. הם מתגוררים בשכונת מצוקה, לנאשם חברים רבים, כולם אוהבים אותו והוא עוזר לכולם. היא הוסיפה כי יש לה הרבה חובות והיא מתקשה לשלם שכר דירה. גם האח תיאר את שכונת העוני בה הם מתגוררים, וכי רוב הנטל של הבית נפל על כתפיו של הנאשם שהיה המפרנס היחידי.

תמצית טענות הצדדים

3.     ב"כ המאשימה בטיעונים בכתב (ט/2) ובע"פ העריך כי מתחם העונש ההולם עומד בין 3-5 שנות מאסר בפועל וביקש להטיל על הנאשם עונש של מאסר ממושך בפועל ברף העליון של מתחם העונש ההולם בנוסף להטלת מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי כספי משמעותי למתלונן.

לטענתו הנזק שנגרם למתלונן הוא חמור ביותר, המתלונן הובהל לבית חולים נהריה שם אובחן שבר במרפקו הוא נותח ואושפז למשך 4 ימים. מדובר באירוע אלים ברוטאלי ואכזרי, נגע האלימות ותופעת השימוש בנשקים קרים לשם יישוב סכסוכים הפכו ל'מכת מדינה' ויש חובה להילחם בתופעה באמצעות ענישה מחמירה אשר תעביר מסר תקיף חד וברור לנאשם ולשכמותו כי מי שמשתמש בחפצים הזמינים לידי כל ונותן ביטוי לאלימותו ישלם על כך באכיפה בלתי סלחנית. הנאשם בגיר והיתה לו יכולת להבין את אשר הוא עושה, לנאשם גם היתה אפשרות להימנע מביצוע העבירות הרי לאחר המפגש הראשון הוא כבר עזב את המקום אך חזר מאוחר יותר מצויד בכלי תקיפה.

לתמיכה בטענותיו הוא הפנה לפסקי דין שונים. בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, התכנון שבה, החזרה למקום העבירה כשהנאשם מצויד באלת עץ והתקיפה שנפסקה רק לאחר שהנאשם כבר היה מעורפל, ב"כ המאשימה ביקש לקבוע עונש ראוי שהינו ברף העליון של מתחם העונש ההולם.

4.     ב"כ הנאשם העריך כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשים ל-16 חודשים בפועל,  הנאשם עצור כ-7 חודשים ויש להסתפק במקרה זה לטענתו בימי המעצר, תקופת מעצר במהלכה נמנעה ממנו אפשרות שיקום. בטיעוניו הבהיר כי נחסך זמן שיפוטי יקר, הנאשם ויתר על זכותו לשוב ולחקור עדים, ולו המאשימה היתה מנהלת תיק זה בצורה ראויה, ההליך לא היה נמשך כפי שנמשך. התקופה בה נמצא הנאשם במעצר היוותה עבורו גורם מרתיע. בנוסף שם דגש על נסיבות חייו הקשות, הנאשם לא גדל בתנאים נורמטיביים, אביו עזב את ילדיו כשהיו עדיין קטינים, הנאשם היה המחנך של עצמו, ודאג לתמוך בבני משפחתו.